- כלל ה' – סעיף ו' [1] | הגנות נמדדת לפי זה שמספרים עליו
- כלל ה' – סעיף ה' [2] | שלילת המעלות בגוברה או בעושר
- כלל ה' סעיף ה' [1] | שלילת המעלות בגוברה או בעושר
- כלל ה' סעיף ד' | לספר על פלוני שאינו חכם גדול בחכמת התורה
- כלל ה' סעיף ג'
- כלל ה' סעיף ב' [4] | ביזוי ת"ח [הרחבה]
- כלל ה' סעיף ב' [3] | לספר על אדם שהוא חסר מעלה פלונית
- כלל ה' סעיף ב' [2] | לספר על אדם שהוא חסר מעלה פלונית
- כלל ה' סעיף ב' [1] | לספר על אדם שהוא חסר מעלה פלונית
- כלל ה' סעיף א' | לספר על אדם שנמנע מלהיטיב לחבריו
- כלל ד' סעיף יב' | תחילת זמן אלול
- כלל ד' | סעיף יא'
- שמירת הלשון ביחס לימים הללו [חודש אב]
- ראש חודש אב ולימוד שמירת הלשון
- כלל ד' | סעיף ה'
- כלל ד' | סעיף ד'
- כלל ד' | סעיף ג'
- כלל ד' | סעיף ט'
- לספר על אדם בנוני שנכשל בדבר שאין איסורו ידוע לכל | כלל ד' סעיף ג'
- האיסור לספר על כל סוג של חטא אפילו בדברים שאינם מדרבנם ולכתחילה | כלל ד' סעיף ב'
- האיסור לספר על פלוני שחטא בין אדם למקום אפילו אם לא ראינו שעשה תשובה| כלל ד' סעיף א'
- החיוב לדון לכף זכות במי שרואה מעשה מסופק | כלל ג' סעיף ז' [2]
- איסור לספר לשון הרע גם באופן שלא היה עלול להזיק לחברו כלל | כלל ג' סעיף ו'
- אסור ללעוג לדרשה של הדרשן | חזרה לזמן קיץ | כלל ב' סעיף יב'
- באיזה אופן התירו חכמים לדבר לשון הרע שיהיה אומרו גם בפניו | כלל ג' סעיף ב'
- לשון הרע על דרך עורמה – רַמָּאוּת
- סיפור לשון הרע באופן נסתר
- סיפור לשון הרע בדרך שחוק
- סעיף ט' | כלל ב'
- סעיף ז' – מזהיר מראש שלא לגלות | סעיף ח' – באיזה לשון ההזהרה | כלל ב'
- סעיף ו' – כלל ב' | "ודווקא באותה העיר מותר לספר אם שמע בפני שלושה, אבל לא בעיר אחרת"
- כלל ב' | סעיף ד [2] – סעיף ה [1] | שבת זכור
- כלל ב' – סעיף ד [1]
- כלל ב' | סעיף ב'[1] | ולשון הרע בחג הפורים
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה | [5] | שתיקה | חודש אדר
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה [4] | שתיקה
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה | [6] | שתיקה
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה [3]
- תענית דיבור
- כלל י' | להיזהר משמועות
- סעיף ב' [1] הקדמה | כלל ב' | "הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה"
- עשה ח' | "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"
- עשה ז' [5] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [4] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [3] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [2] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [1] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ו' [1] | "וּבוֹ תִדְבָּק"
- עשה ה' | "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ"
- עשה ד' | הִשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁאִבֵּד מִחְיָתוֹ
- עשה ג' [2]
- עשה ג' [1] | בצדק תשפוט עמיתך
- עשה ב' [3]
- עשה ב' [2]
- עשה ב' [1] | "ואהבת לרעך כמוך"
- המבזה תלמיד חכם | כלל ח' סעיף ד'
- עשה א' [2]
- פתיחה עשין | עשה א' [1]
- לאוין [25] | לאו יז' | סיום לאוין
- לאוין [24] | לאו טז' (2)
- לאוין [23] | לאו טז' (1)
- לאוין [22] | לאו טו'
- לשון הרע על אפיקורס – למה הארץ משאירה אנשים שחוטאים
- לאוין (21) – לאו טו'
- התכלת ולשון הרע ופורים
- לאוין (20) – לאו יד'
- לאוין (19) – לאו יד'
- לאוין (18)
- לאוין (17) – לאו יב'
- לאוין [16] – לאו יא'
- לאוין [15]
- לאוין [14] לאו י'
- לאוין [13] לאו ח-ט'
- לאוין [12] לאו ז'
- לאוין [11]
- לאוין [10]
- לאוין [9] לאו ו'
- לאוין [8]
- לאוין [7]
- לאוין [6]
- לאוין [5]
- לאוין [4]
- לאוין [3]
- לאוין [2]
- פתיחת לאוין [1]
- החיוב לדון לכף זכות במי שרואה מעשה מסופק | כלל ג' סעיף ז' [1] | חג השבועות
(לז) או כעס. אבל לומר עליו שהוא קפדן, אם הוא דבר אמת, והיה יודע שהיה אומרה אף בפניו, מותר. שזה באמת איננו גנאי רק מספר עליו שאיננו מעביר על מדותיו וכעין שאמרו על בית שמאי, וראיה מרבי יוסי בסנהדרין (קי"ג ע"א) שאמר אבא אליהו קפדן הוה ע"ש. אבל מאד יש להתישב בפני מי לומר זה, דלו יהיה שאין זה דבר גנאי, מי גרע ממה שאמרו אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך וכו' וכל שכן בזה, כי הוא לא יאמר עליו רק שהוא קפדן וחבירו יאמר לו אתה הכרת אותו עתה ואני מכירו מכבר שהוא כעסן, נמצא חבירו בא על ידו ללשון הרע ונתן מכשול לפניו, על כן השומר נפשו ירחק גם מזה.
(לח) דאולי אינו יודע. כי אפילו אם עשה כמה פעמים דבר שהוא איסור גדול ואין בו שום חילוק להתירא, אך אינו מפורסם בישראל לאיסור, אסור מן הדין לילך ולבזותו עבור זה, אם לא שהוכיחו מתחלה דלא התיר ר' יונה במאמר רי"ט רק אם אינו נזהר מעבירה אשר כל שער עמו יודעים שהיא עבירה (וכעין זה בח"מ בסימן ל"ד סעיף כ"ד לענין פסולי עדות ע"ש) על אחת כמה וכמה בעניני המדות, שידוע שיש בהן הרבה גדרים שפעמים מצוה להתנהג בהן באופן זה ופעמים להפכו, והם מתחלפים לפי האיש והענין והמקום והזמן, ורגילין לטעות בהן מאד, על אחת כמה וכמה שאין להחזיק חס ושלום על ידי זה לישראל לרשע ולילך ולגנותו עבור זה.
(לט) ואפשר שיודה לו. וכעין זה איתא ביבמות (קכ"א ע"א) במעשה דרב ור' שילא עיי"ש.
(מ) אסור להחזיקו עי"ז. ומה שאמרו בתענית (דף ז':) כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע, דוקא במדה גרועה הזו ולא בשאר מדות כמ"ש התוספות שם וכן מוכח מרש"י שם ע"ש, ואפילו בזו צריך להתישב בדבר מתי נקרא בשם זה.
