- כלל ה' – סעיף ו' [1] | הגנות נמדדת לפי זה שמספרים עליו
- כלל ה' – סעיף ה' [2] | שלילת המעלות בגוברה או בעושר
- כלל ה' סעיף ה' [1] | שלילת המעלות בגוברה או בעושר
- כלל ה' סעיף ד' | לספר על פלוני שאינו חכם גדול בחכמת התורה
- כלל ה' סעיף ג'
- כלל ה' סעיף ב' [4] | ביזוי ת"ח [הרחבה]
- כלל ה' סעיף ב' [3] | לספר על אדם שהוא חסר מעלה פלונית
- כלל ה' סעיף ב' [2] | לספר על אדם שהוא חסר מעלה פלונית
- כלל ה' סעיף ב' [1] | לספר על אדם שהוא חסר מעלה פלונית
- כלל ה' סעיף א' | לספר על אדם שנמנע מלהיטיב לחבריו
- כלל ד' סעיף יב' | תחילת זמן אלול
- כלל ד' | סעיף יא'
- שמירת הלשון ביחס לימים הללו [חודש אב]
- ראש חודש אב ולימוד שמירת הלשון
- כלל ד' | סעיף ה'
- כלל ד' | סעיף ד'
- כלל ד' | סעיף ג'
- כלל ד' | סעיף ט'
- לספר על אדם בנוני שנכשל בדבר שאין איסורו ידוע לכל | כלל ד' סעיף ג'
- האיסור לספר על כל סוג של חטא אפילו בדברים שאינם מדרבנם ולכתחילה | כלל ד' סעיף ב'
- האיסור לספר על פלוני שחטא בין אדם למקום אפילו אם לא ראינו שעשה תשובה| כלל ד' סעיף א'
- החיוב לדון לכף זכות במי שרואה מעשה מסופק | כלל ג' סעיף ז' [2]
- איסור לספר לשון הרע גם באופן שלא היה עלול להזיק לחברו כלל | כלל ג' סעיף ו'
- אסור ללעוג לדרשה של הדרשן | חזרה לזמן קיץ | כלל ב' סעיף יב'
- באיזה אופן התירו חכמים לדבר לשון הרע שיהיה אומרו גם בפניו | כלל ג' סעיף ב'
- לשון הרע על דרך עורמה – רַמָּאוּת
- סיפור לשון הרע באופן נסתר
- סיפור לשון הרע בדרך שחוק
- סעיף ט' | כלל ב'
- סעיף ז' – מזהיר מראש שלא לגלות | סעיף ח' – באיזה לשון ההזהרה | כלל ב'
- סעיף ו' – כלל ב' | "ודווקא באותה העיר מותר לספר אם שמע בפני שלושה, אבל לא בעיר אחרת"
- כלל ב' | סעיף ד [2] – סעיף ה [1] | שבת זכור
- כלל ב' – סעיף ד [1]
- כלל ב' | סעיף ב'[1] | ולשון הרע בחג הפורים
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה | [5] | שתיקה | חודש אדר
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה [4] | שתיקה
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה | [6] | שתיקה
- מה אומנותו של אדם בעולם הזה [3]
- תענית דיבור
- כלל י' | להיזהר משמועות
- סעיף ב' [1] הקדמה | כלל ב' | "הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה"
- עשה ח' | "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"
- עשה ז' [5] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [4] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [3] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [2] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ז' [1] | "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ"
- עשה ו' [1] | "וּבוֹ תִדְבָּק"
- עשה ה' | "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ"
- עשה ד' | הִשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁאִבֵּד מִחְיָתוֹ
- עשה ג' [2]
- עשה ג' [1] | בצדק תשפוט עמיתך
- עשה ב' [3]
- עשה ב' [2]
- עשה ב' [1] | "ואהבת לרעך כמוך"
- המבזה תלמיד חכם | כלל ח' סעיף ד'
- עשה א' [2]
- פתיחה עשין | עשה א' [1]
- לאוין [25] | לאו יז' | סיום לאוין
- לאוין [24] | לאו טז' (2)
- לאוין [23] | לאו טז' (1)
- לאוין [22] | לאו טו'
- לשון הרע על אפיקורס – למה הארץ משאירה אנשים שחוטאים
- לאוין (21) – לאו טו'
- התכלת ולשון הרע ופורים
- לאוין (20) – לאו יד'
- לאוין (19) – לאו יד'
- לאוין (18)
- לאוין (17) – לאו יב'
- לאוין [16] – לאו יא'
- לאוין [15]
- לאוין [14] לאו י'
- לאוין [13] לאו ח-ט'
- לאוין [12] לאו ז'
- לאוין [11]
- לאוין [10]
- לאוין [9] לאו ו'
- לאוין [8]
- לאוין [7]
- לאוין [6]
- לאוין [5]
- לאוין [4]
- לאוין [3]
- לאוין [2]
- פתיחת לאוין [1]
- החיוב לדון לכף זכות במי שרואה מעשה מסופק | כלל ג' סעיף ז' [1] | חג השבועות
אַךְ יִתְחַלֵּק זֶה הַדִּין לִפְרָטִים אֲחָדִים וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, דְּאִם הוּא (ט) אִישׁ בֵּינוֹנִי כִּסְתָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשָּׁמֵר מֵחֵטְא וְנִכְשָׁל בְּחֵטְא רַק לִפְעָמִים, (י) וְיֵשׁ לִתְלוֹת, שֶׁעָשָׂה דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא בְּמִּתְכַּוֵּן, (יא) אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר, אוֹ שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֻמְרָא וּמִדָּה טוֹבָה בְּעָלְמָא, שֶׁהַכְּשֵׁרִים נִזְהָרִין בָּזֶה, (יב) אֲזַי אֲפִלּוּ רָאוּהוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעָבַר עַל זֶה, בְּוַדַּאי יֵשׁ לִתְלוֹת בָּזֶה, וַאֲסוּרִים לְגַלּוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבוּז בְּעֵינִי עַמּוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּעֵינִי עַצְּמוֹ גַּם כֵּן לֹא יִתְבַּזֶּה, וְאָסוּר לִשְׂנֹא אוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, דְּצָּרִיךְ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל "בְּצֶּדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" לְכַמָּה פּוֹסְקִים.
באר מים חיים:
(ט) איש בינוני. אבל אם מוחזק לרשע בשאר ענינים ישתנה דינו ומבואר לקמן בסעיף ז'.
(י) ויש לתלות שעשה וכו'. כן כתב רבינו יונה במאמר רי"ח וז"ל והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטובה ולצד הזכות וכו' יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות וכו' והוא מצות עשה מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ודע דמה שכתבנו ויש לתלות וכו' שלא במתכוין הוא קאי אפילו על עבירה שפשטה איסורה בישראל, ומה שכתבנו אחר כך או שלא היה יודע וכו' קאי רק על שאר עונות דבעבירה שמפורסם איסורה בישראל אם ראוהו שעבר עליה כמה פעמים דינו כמו שמבואר בסעיף ז' עי"ש.
(יא) או שלא היה יודע. מלבד שכתבנו למעלה מקור דין זה מרבינו יונה הוא גם כן דין מבואר בחשן משפט בסימן ל"ד סעי' כ"ד עי"ש לענין פסולי עדות דלא נפסל בזה מטעם זה, וכ"ש לענין דיננו דדינא הכי וכמבואר בתשובת חות יאיר סימן ס"ב דלענין עדות מחמרינן הרבה יותר עי"ש.
(יב) אזי אפילו ראוהו. פירוש בשנים, דבחד בלאו הכי אסור וכמו שיתבאר בסעיף שאחר זה. ומ"ש כמה פעמים, כן מוכח ברבינו יונה דלא התיר במאמר רי"ט אפילו במורגל בעון רק אם כל שער עמו יודעים שהוא עבירה עי"ש, ולבד זה היא סברה פשוטה גם כן.
