הדף בקצרה:

דף ל עמוד א
* המטיל מים טעון קידוש ידים משום שמצוה לשפשף ניצוצות של מי רגלים שנתזו על רגליו קודם שיצא מבית הכסא.
* אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו, מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים.
* צואה במקומה שנראית כשיושב – אסור לקרות קריאת שמע.
* צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא – לדעת רב הונא: מותר לקרות קריאת שמע, ולדעת רב חסדא: אסור.
* בברייתא ובגמרא מבואר דיני נקיות במקרה בו יוצא להשתין מים באמצע הסעודה.
* הטבילה שחייב כל הנכנס לעזרה (אף אם טהור) – לדעת בן זומא: חובת הטבילה היא מדין תורה (נלמד בקל וחומר מכהן גדול ביום כיפור), לדעת רבי יהודה: חובת הטבילה היא מדרבנן (כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש).

דף ל עמוד ב
* בן זומא ורבי יהודה נחלקו האם טהור שלא טבל לפני כניסתו לעזרה עומד באיסור עשה, אך לדעת שניהם אינו מחלל את העבודה.
* הסח הדעת בטומאת מת – צריך הזאה שלישי ושביעי.
* הגמרא מקשה על סתירה בדעת רבי יהודה אם מצורע ביום השמיני צריך טבילה, ומביאה מספר תירוצים.