- דף פח' | סיום מסכת יומא
- דף פז' | מסכת יומא
- דף פו' | מסכת יומא
- דף פה' | מסכת יומא
- דף פד' | מסכת יומא
- דף פג' | מסכת יומא
- דף פב' | מסכת יומא
- דף פא' | מסכת יומא
- דף פ' | מסכת יומא
- דף עט' | מסכת יומא
- דף עה' | מסכת יומא
- דף עד' | מסכת יומא
- דף עג' | מסכת יומא
- דף עב' | מסכת יומא
- דף עא' | מסכת יומא
- דף ע' | מסכת יומא
- דף סט' | מסכת יומא
- דף סח' | מסכת יומא
- דף סז' | מסכת יומא
- דף סו' | מסכת יומא
- דף סה' | מסכת יומא
- דף סד' | מסכת יומא
- דף סג' | מסכת יומא
- דף סב' | מסכת יומא
- דף סא' | מסכת יומא
- דך ס' | מסכת יומא
- דף נט' | מסכת יומא
- דף נח' | מסכת יומא
- דף נז' | מסכת יומא
- דף נו' | מסכת יומא
- דף נג' | מסכת יומא
- דף נה' | מסכת יומא
- דף נד' | מסכת יומא
- דף נב' | מסכת יומא
- דף נא' | מסכת יומא
- דף נ' | מסכת יומא
- דף מט | מסכת יומא
- דף מח' | מסכת יומא
- דף מז' | מסכת יומא
- דף מו' | מסכת יומא
- דף מה' | מסכת יומא
- דף מד' | מסכת יומא
- דף מג' | מסכת יומא
- דף מב' | מסכת יומא
- דף מא' | מסכת יומא
- דף מ' | מסכת יומא
- דף לט' | מסכת יומא
- דף לח' | מסכת יומא
- דף לז' | מסכת יומא
- דף לו' | מסכת יומא
- דף לה' | מסכת יומא
- דף לד' | מסכת יומא
- דף לג' | מסכת יומא
- דף לב' | מסכת יומא
- דף לא' | מסכת יומא
- דף ל' | מסכת יומא
- דף כט' | מסכת יומא
- דף כח' | מסכת יומא
- דף כז' | מסכת יומא
- דף כו' | מסכת יומא
- דף כה' | מסכת יומא
- דף כד' | מסכת יומא
- דף כג' | מסכת יומא
- דף כב' | מסכת יומא
- דף כא' | מסכת יומא
- דף כ' | מסכת יומא
- דף יט' | מסכת יומא
- דף יח' | מסכת יומא
- דף טז' | מסכת יומא
- דף טז' | מסכת יומא
- דף טו' | מסכת יומא
- דף יד' | מסכת יומא
- דף יג' | מסכת יומא
- דף יב' | מסכת יומא
- דף יא' | מסכת יומא
- דף י' | מסכת יומא
- דף ט' | מסכת יומא
- דף ח' | מסכת יומא
- דף ז' | מסכת יומא
- דף ה' | מסכת יומא
- דף ו' | מסכת יומא
- דף ד' | מסכת יומא
- דף ג' | מסכת יומא
- דף ב' | מסכת יומא
דף כב עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק שני, המתחיל בעמוד זה, מבארת כיצד קבעו בכל יום מי יתרום את דשן המזבח.
* הגמרא מבררת מדוע בהתחלה לא תיקנו פייס עבור מי שרוצה לתרום את הדשן (ומי שרץ והגיע ראשון זכה), ולבסוף תיקנו פייס.
* במשנה נאמר "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש כל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה", ורב פפא מברר על אלו ארבע אמות מדובר.
דף כב עמוד ב
* אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה.
* לדעת רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, ולדעת רב נחמן בר יצחק: עובר בשני לאוין.
* כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור – מתעשר.
* כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות ולדאג מכל רעה מי שהקב"ה בעזרו, שהרי מצינו שאול נכשל באחת ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל מלכותו ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה.
* ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין ונסתלקה הימנו שכינה.
* רב ושמואל נחלקו אם דוד קיבל לשון הרע על מפיבושת.
* "בן שנה שאול במלכו" – כבן שנה שלא טעם טעם חטא.
* מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? – מפני שלא היה בו שום דופי.
* אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך.
* מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו.